פסק-דין בתיק תא"מ 13531-06-11

לפני תובענה לפיצוי בגין נזקים נטענים עקב הטלת עיקול על חשבונו של התובע, בכל הנוגע לחובות שהצטברו כנגדו בגין דוחות חניה.

השתלשלות האירועים הרלבנטית -

1.      התובע, מר עלי עיסא (להלן: " התובע") צבר לחובתו 12 דוחות חניה בשנים 2002-2008 (להלן: " הדוחות"), אשר הוטלו על ידי הנתבעת, עירית חיפה (להלן: " העיריה").

2.      התובע טוען כי למד לדעת על קיומם של הדוחות רק בשנת 2009, עת נשלחה לו הודעה לגבי הליך גביה מינהלי באשר לדוחות. טענתו לגבי כך שהוא לא קיבל את הדוחות "בזמן אמת" אינה מוסכמת, אך אין חולק כי התובע פנה לבהמ"ש לעניינים מקומיים בחיפה בבקשה להאריך את המועד להשפט לגבי הדוחות ולבטלם (במסגרת ב"ש 31/09 להלן: " התיק המקומי"). העיריה התנגדה לבקשה וטענה כי כל הדוחות הומצאו לתובע "בזמן אמת", לאחר נתינתם, תוך הפניה לתדפיס בו מפורט כי הדוחות נשלחו באמצעות דואר רשום לתובע לאחר הנפקתם (להלן: " התדפיס לגבי משלוח הדוחות").

3.      התיק נקבע לדיון ליום 17/11/2009 ובמהלכו חזר כל צד על טענותיו. בתום הדיון קבעה כב' השופטת כי החלטה תשלח לצדדים בהמשך.

4.      ביום 18/2/2010 שלחה העיריה באמצעות חברה מטעמה דרישה לתשלום הדוחות בהתאם לסעיפים 4 ו-5 לפקודת המיסים גביה. המכתב נמסר לפלוני בשם אמגד עיסא בכתובתו של התובע, ביום 13/3/2010.

5.      ביום 14/12/2010, הטילה העיריה עיקול על חשבונו של התובע בבנק הפועלים, בסך 4,685 ש"ח (להלן: " הבנק"), בגין 12 הדוחות. העיקול אושר על ידי הבנק ביום 15/12/2010. ביום 20/12/2010, פנתה העיריה לבנק בבקשה למימוש העיקול וביקשה כי הסכום שעוקל יועבר לחשבון הבנק שלה. לא ברור מדוע הדבר לא בוצע, אך אין חולק כי למרות בקשת המימוש - הסכום לא נשלח לעיריה באותו המועד.

6.      ביום 3/1/2011 פנה התובע לבהמ"ש לעניינים מקומיים וביקש שיוסר העיקול. התובע פירט באותה בקשה כי היות והוא עדיין ממתין למתן החלטה בבקשתו לאפשר לו להשפט לגבי 12 הדוחות והואיל והעיקול עדיין רובץ על החשבון בבנק - הוא מבקש לבטלו.

7.      בו ביום, 3/1/2011, ניתנה החלטה בתיק המקומי לפיה: "העיקול יבוטל ככל שהוא מתייחס לחשבון עו"ש". עוד באותו היום ניתנה החלטה מפורטת ומנומקת בבקשה המקורית של התובע לגבי הדוחות. בהמ"ש קבע בהחלטה זו כי לגבי 8 מתוך 12 הדוחות קיימים אישורים מהדואר לגבי שליחת הדוחות לתובע בנוסף על התדפיס בדבר משלוח הדוחות ולכן קמה חזקת המסירה הקיימת בחוק לטובת העיריה. לעומת זאת, לגבי 4 דוחות נוספים, קיים רק התדפיס שם מצוין שהדוחות נשלחו אך ללא אסמכתא לגבי השליחה בפועל, ואין בכך די כדי להקים את חזקת המסירה הנדרשת ע"פ הוראות החוק. לכן, 4 דוחות אלו התיישנו ויש לגבות רק את 8 הדוחות המוזכרים מעלה. עוד קבעה כב' השופטת בהחלטה זו כי יש לעכב את הליכי הגביה לגבי 8 הדוחות שיש לשלם, למשך 30 יום, על מנת לאפשר לצדדים לנהל מו"מ לגבי אופן התשלום ללא צורך בהליכי גביה.

8.      ההחלטה מיום 3/1/2011 הגיעה אל שני הצדדים ביום 9/1/2011.

9.      משום מה, דווקא ביום זה, 9/1/2011 החליט הבנק לממש את העיקול (שאושר עוד ביום 15/12/2010, שלושה שבועות קודם לכן). הבנק משך סך של 4,685 ש"ח (הסכום שעוקל) מתוכנית פקדון שהיתה לתובע בבנק והוציא המחאה לפקודת העיריה על סכום זה (וראו את האסמכתאות מהבנק שצירף התובע לכתב התביעה - לגבי משיכת הפקדון ביום 9/1/2011, לגבי חיוב חשבונו ביום זה ולגבי ההמחאה שהכין הבנק ביום זה - שיק מספר 142872).

10.  ביום 30/1/2011 פנה התובע שוב לבהמ"ש לעניינים מקומיים וביקש להורות על השבת הכספים שנגבו מחשבונו, לרבות לאור העובדה שבהמ"ש הורה בהחלטתו מיום 3/1/2012 על עיכוב הגביה על מנת לאפשר לצדדים לנהל מו"מ לגבי התשלום. בהמ"ש ביקש את עמדת העיריה, אשר הודיעה, ביום 2/2/2011, כי אם הגביה בוצעה אזי שהיה זה ביום 9/1/2011 בבוקר, לפני שהיא קיבלה את ההחלטה של בהמ"ש לגבי עיכוב הגביה וכי אם באמת נגבו הכספים מכח צו העיקול - היא תשיב לתובע כל סכום שנגבה ביתר. החלטת בהמ"ש היתה כי יש להשיב כל סכום שנגבה מעבר לסכום שיש לשלם.

11.  העיריה טוענת כי כאשר הגיעה לידיה ההמחאה מהבנק (על סך 4,685 ש"ח) היא לא פרעה אותה, וכאן אעיר כי אף צד לא הביא ראיות לגבי המועד המדויק בו נשלחה ההמחאה מהבנק לעיריה. ברי כי היה זה לאחר 9/1/2011, אך לא אדע מתי בדיוק נשלחה ההמחאה. בכל אופן, מוסכם כי בשלב הזה, היות וההמחאה לא נפדתה, הגיעו הצדדים להסדר לגבי פריסת החוב לארבעה תשלומים - והתובע שילם את חובו לגבי 8 הדוחות, בסך כולל של 3,661 ש"ח בארבע המחאות אשר מועד פרעונן 30/3/2011 ועד 30/6/2011.

טענות הצדדים וההסכמה הדיונית -

12.  התובע טוען כי הטלת העיקול ומימוש העיקול גרמו לו לנזקים כלכליים ולעוגמת נפש. עילות התביעה המפורטות בכתב התביעה הינן רשלנות מכח פקודת הנזיקין, הוצאת לשון הרע מכח חוק איסור לשון הרע, הפרת הוראות פקודת המיסים (גביה) ובזיון החלטת בהמ"ש לעניינים מקומיים. הנזק הנתבע הינו 30,000 ש"ח או 50,000 ש"ח מכח חוק איסור לשון הרע, באשר לפיצוי ללא הוכחת נזק. העיריה מכחישה את הטענות, את עילות התביעה ואת הנזק הנטען.

13.   הצדדים הסמיכו את בהמ"ש ליתן פסק דין על בסיס המסמכים הקיימים בתיק, לאחר הגשת טיעונים בכתב.

דיון והכרעה -

14.  לאחר בחינת הראיות ושקילת סיכום טענות הצדדים, מסקנתי הינה כי דין התביעה להתקבל בחלקה הקטן וכי יש לשלם לתובע פיצוי סמלי בשיעור של 1,000 ש"ח - וזאת מהטעמים שיפורטו להלן, בקצרה ככל האפשר, בשים לב לכך שעסקינן בתובענה בסדר דין מהיר וזאת בהתאם לתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

האם העיריה ביזתה את החלטת בהמ"ש לעניינים מינהליים לגבי עיכוב הליכי הגביה ?